מפקחת יקרה, אני לא יודעת איך ומתי הגעת לתפקיד ואם בהתחלה היה לך אכפת מהילדים ומההורים שלהם אבל כנראה שאת כבר שחוקה ועייפה אחרת אין לי הסבר. את בטוח יודעת מי אני וגם תזכרי אותי ולא לטובה אבל לא באשמתי. במקום להשתמש במשאבים שלי, בכוח שלי וביכולות שלי לעזור להורים אחרים, ללמוד להתמודד עם המערכת, לעשות שינויים ( שוב, לא יודעת מתי התחלת אבל אנחנו ב2019 ומערכת החינוך אותו הדבר מאז שאני היתי ילדה) את מעדיפה להילחם בי. להוכיח לי. להגיד על כל דבר ׳לא׳ ו׳אי אפשר׳ וזה כשאת בכלל טורחת לענות... ואני רק רוצה לשאול אותך שאלה כנה, מה עושה אמא שאין לה זמן כמוני? שאין לה קשרים ויכולת להגיע למקומות ? מה עושה אמא שאין לה את הכוחות להילחם במערכת בכל יום מחדש? מה עושה אמא שאין לה מספיק כסף ואין לה משפחה תומכת כמו שלי? כמו שכבר אמרתי לך כמה פעמים וזו לא הגזמה- בלי ההורים והמערכת שמסביבו הילד שלי היה ילד רחוב. בגללך ובגלל המערכת, ואז היתה כתבה גדולה של ׳הכתובת היתה על הקיר׳ אבל אני אמרתי לך ולכל הממונות מעלייך- אצלי זה לא יקרה! אני לא אתן לכן לעשות לנו את זה. ועוד שאלה לי אלייך אם אפשר, אם זה היה הבן שלך- ככה היית מוכנה לקבל את אטימות המערכת? לא היית מנסה כל דבר אפשרי בכדי שיהיה לו טוב? אני מאוד מקווה בשבילו שאת אמא כמוני. מאוד מקווה. מפקחת יקרה, את לא עסק פרטי! את נציגה של משרד החינוך. ובמדינתינו יש חוק חינוך חובה ועוד כמה חוקים אבל לפני כל החוקים ששכחת בדרך שכחת את הדבר הכי חשוב- דרך ארץ. ודרך ארץ קדמה לתורה. לא באתי להילחם בך. באתי להגן על הילד שלי, אבל כן בכיתי ואפילו השתמשתי במילים לא יפות אבל במקום לכעוס ולחשוב שאני חצופה תנסי רגע להבין את התסכול שלי בתור אמא . את התסכול שלו בתור ילד. את הקושי שלנו לגשת אלייך בכל פעם מחדש. כל ילד הוא עולם ומלואו. ולכל ילד יש הורים, כאלה שתשכחי למחרת וכאלה שיעשו לך הרבה יותר צרות ממני. אבל זה לא בגלל שהם שונאים אותך זה בגלל שאכפת להם מהילד. אותו ילד שמתישהו לאורך כל שנותייך במערכת שכחת שהוא ילד והוא הפך לטופס שיש לשבץ. אז מפקחת יקרה אני אתנצל רק על דבר אחד- שגרמת לי לאבד את קור רוחי לדמוע ולהגיד מילים לא יפות. לא אתנצל שכעסתי ולא אפסיק להילחם. בתקווה שפשוט תביני שאם נעבוד ביחד, זה יצליח לכולנו. ממני, אמא מתוסכלת שמנסה למצוא הגיון במערכת החינוך
top of page
חיפוש
bottom of page