יום אדום.

אני מתה על הצבע האדום. הוא בולט, הוא סקסי, הוא מושך את העין. הוא נשי מאוד בעיני ומתאים לכל אחת.

יש לו מיליון גוונים הורסים וכשאני לובשת אדום זה יום שבאלי לצעוק לעולם "תראו אותי!"

אודם אדום זה בנוהל אצלי ולא מזמן צבעתי את השיער לאדום. חלק ממנו אבל חלק גדול.

יש אנשים שלא אוהבים לבלוט אבל אני כן. אני אוהבת שמסתכלים עליי ושרואים אותי. אני אוהבת לבלוט כי אני אוהבת אותי ואני אוהבת להיות שונה ומיוחדת ובולטת.

כל הזמן מלמדים אותנו להחצין את היופי שלנו ולהיות גאים בייחודיות ובמיוחדות שלנו אבל אז כשבא מישהו מיוחד שדווקא לא רוצה להבליט ולצעוק "הנה אני" אלא הוא פשוט כזה, כולם מסיטים מבט. לא לפני שהם ממלמלים בשקט ובקול כמה זה לא מתאים. או כמה זה מתאים אבל לא פה.

אין כזה דבר מתאים או לא. אין כזה דבר "נורמלי" יש כאלה שיחשבו שזה לא לעניין שמישהי כמוני צובעת את השיער ועוד באדום ויש כאלה שלא תעזנה למרוח אודם אדום אפילו פעם אחת.

ואני? אני אוהבת אדום. אני גם אוהבת אנשים מיוחדים ושונים ואחרים מסביבי. זה עושה לי את הנוף יפה יותר. פחות משעמם.

בפעם הבאה שאתם רואים מישהו מיוחד, אחר, שונה, מכל סיבה שהיא- פשוט תדמיינו שזה היתם אתם. שקמתם בבוקר והתחשק לכם לצבוע את השיער לאדום ועכשיו כולם מסתכלים עליכם.

אז תחייכו אליו, ותמשיכו את היום שלכם- בלי התייחסות מעבר כי זה מה שהוא "רגיל" ו"נורמאלי" כמוכם. ופשוט יש ליו יום אדום (או חיים אדומים).