המוסד לביטוח לאומי אמור להיות אחד מהמוסדות ששומרים עלינו, האזרחים. איתך רגעים החשובים של החיים לא? כמה עצוב שדווקא המוסד הזה הוא אחד מהמוסדות המיושנים ביותר, הקשים וחסרי ההתחשבות שיש במדינה. מוסד שכל אמא (או אבא) שמגיעים אליו מגיעים עם רוח קרב ובכוונה להילחם, כי אחרת דבר לא מצליח.
לכל מי שיש ילד מיוחד- יש גם סיפור עם ביטוח לאומי (וגם למי שאין..) וזה אף פעם לא סיפור טוב. או שמח. אז זכיתי בילד קסם. ילד שלפי ההגדרות זכאי לקצבה, להנחות, לסיוע ותמיכה של הביטוח הלאומי. אמור להיות קל ופשוט לא? אז לא. ההיפך מכך. קודם תוכיחי- בדרך ארוכה ומשפילה שהוא באמת זכאי, אחר כך נחשוב על זה ואז נסרב. ואם נאשר- תצטרכי להוכיח בכל שנה מחדש שהוא באמת זכאי.
מצד אחד אני מבינה- הרבה עובדים עליהם, משקרים, מרמים. אבל ילדים מיוחדים? ואימהות לילדים מיוחדים? באמת אגיע עם הבן שלי ואביא מסמכים רפואיים ואעמיד פנים בשביל המעט שמשלמים בחודש...?
כנראה שזה מה שהם חושבים. אחרת באמת שאין לי הסבר.
בסוף 2016 הבן שלי אובחן. ב2017 קיבלנו קצבה. ב2018 נקראנו לועדה להראות שהוא עדיין זכאי (ואחסוך מכם את השאלות המשפילות בראיון, את ההתייחסות אליו כאל ילד שלא מבין ואת המילים שהם אומרים). הבאתי את עצמי ואת הילד. את הפירוט מהצוות המטפל- מורה, מנהלת, סייעת, פסיכיאטרית, עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט. באתי עם עורכת דין.
הם דחו את הזכאות.
ולמה? כי יש שיפור בהתנהגות. כי התקדם! איזה יופי! הילד שלך קצת פחות מיוחד- הוא מצליח למרות הקושי! ברור. כי כל אנשי החינוך שציינתי פלוס ההורים שלו עובדים 24/7. ואז מגיעים אליכם להתחנן (כך זה מרגיש) לקצבה. לזכאות. ונדחים כי הילד השתפר!
ב2018 ויתרנו. אחרי שנדחנו בעירעור הבנו שזה בעיקר פוליטיקה פנימית של ביטוח לאומי. השנה הגשנו שוב. ואני יודעת שמגיעה לנו זכאות לקצבה. אבל במקום שאשמח, שאנשום רגע לרווחה- אני חרדה ונחרדת מהיום שנצטרך להגיע לועדה. לומר שהמצב פחות טוב, שבאמת מגיע לו- להוכיח שהוא מיוחד.
הילד שלי מיוחד. כך רצה השם, הגורל, או מי יודע -זה שמחליט.
ואני לא צריכה להתחנן על כלום. בטח שלא על 1200 ש"ח. ואני לא צריכה להיות חרדה לקראת ועדה מול אנשי מקצוע שבמקום לראות אמא וילד- רואים זוג רמאים שמנסים לחלוב כסף מהמדינה. שחותמים על ניירת מבלי להבין שיש פה אנשים-רגשות.
הפעם לקחנו עורכת דין. הפעם אנחנו לא מוותרים. גם אם זה יגיע לעירעור, גם אם זה יגיע לנציב קבילות הציבור.
במקביל אני מנסה להגיע לביטוח לאומי בכדי לדבר מול אותם אנשי צוות אטומים, מול אותם רופאים ופסיכולוגים ופסיכיאטרים שלא יודעים להבדיל בין ילד שבאמת צריך סיוע לבין מישהו שמרמה את המערכת. כי אני לא מאמינה רק בלהתלונן- אני מאמינה בלהסביר, לקדם, להראות ולשנות.
ובתחילתה של 2019, אחד הגופים שדורשים שינוי מיידי הוא ביטוח לאומי.
ואם אתן (או אתם) תקועים בבירוקרטיה מול הגוך הזה וזקוקים לעזרה- גם אשמח להמליץ על עורכת הדין שלנו וגם אשמח לדבר אתכם ולסייע, בהקשבה- ובמה שצריך.
שיהיה לנו בהצלחה!